יום ראשון, 02:20:21

שנת לימודים תשע"ו מוצלחת לכולנו!

צבא
english
אקטואליה
ספורט
ניו אייג’
פיננסים
תרבות
אינטרנט
יחסים
עבודות
פוליטיקה
מקומי
חינוך
הורוסקופ
בריאות
דבר העורכת
מדע
חברה
תאטרון
סיפורים
מקומי
דף הבית > מקומי > עלילות שניר אלגבי ואביו השוטר ביום כיפור האחרון

עלילות שניר אלגבי ואביו השוטר ביום כיפור האחרון

ביום כיפור אני שניר חוויתי את אחד האירועים הבלתי נשכחים בחיי...

שניר אלגבי 07/05/2012

תמונת העיתונאי שניר אלגבי

 

לאחר יום אפוף שינה ומתיש לקראת סיום  הצום "המיוחל" בשעה  3:20  בצהריים אבי ואני  מתארגנים לפני הליכה לבית הכנסת שסבא שלי ז"ל נהג ללכת אליו. ארגנו מעט שוקולדים ומיץ רימונים  שהייה לסוף הצום אותם שמנו בתוך התיק של הטלית. אבי בדרך קבע לוקח אתו בטלית גם גז פלפל (כי גז מדמיע לא עובד על נרקומנים), ולעיתים גם נשק, כי הוא שוטר, אבל רק כשיש התרעות, "שהייה, זה לא מזיק", הוא טוען.

אפשר לחשוב לאן אנחנו כבר הולכים. כולה בית כנסת כאן בבנימינה... אבל מפאת כיבוד הורים. לאחר התארגנות אנו יוצאים להליכה די מתישה בצום של כשלושה וחצי קילומטר, לצד השני של בנימינה. בעודנו הולכים בייאוש, כי חם, ואנחנו מותשים מהצום, בנעלי "קרוקס". שחור. כי זה עשוי גומי. אסור להיכנס לבית כנסת ביום כיפור עם עור.

 כחצי קילומטר לפני בית הכנסת אבי מבחין בגבר לבוש שחורים בכובע קסקט אשר אוחז בידו לום ברזל ומנסה לעקור את סורגיו הישנים של איזה בית רעוע, שמסתבר היה ביתה של קשישה חולה. אבא שלי מורה לי לא לזוז מחזית הבית ולהוציא (אני!) בזריזות את גז הפלפל מהתיק של הטלית. הפורץ מבחין באבא שלי רץ לעברו, ורץ במהירות לצד השני של חצר הבית וקופץ מעל החומה.

השתהיתי מספר שניות עד שלמעשה קלטתי שאותו אדם שמחוץ לגינה הוא האדם שאחז במוט וניסה לשבור את סורגי החלון, באופן אינסטינקטיבי אחזתי בקרש שהייה לצדי וקראתי לאבי שיבוא כי הפורץ ברח מאזור החצר והוא מתחיל בריצה. אבא שלי לקח אתו את הטלפון הכבוי למקרה חירום, חטף ממני את גז הפלפל ופתח בריצה אחרי הפורץ. למזלו של אבי הוא בכושר ריצה טוב ולכן למרות שהיה עם ג'ינס ונעלי קרוקס (נעלי גומי פתוחות), הוא החל במרדף צמוד אחר הפורץ לאורך כל הריצה שבאופן מפתיע רץ טוב ולא הוריד את קצב הריצה לאורך מרחק ארוך.

כל אותו זמן, נשארתי ליד הבית ופחדתי שיצא משם פורץ נוסף. הסתבר כי אותו פורץ היה נרקומן בקריז, ולמרות שלא היה לו כושר גופני, בגלל ה"בקריז" החזיק את עצמו בריצה ארוכה. תוך כדי ריצה אבא שלי הוציא הטלפון הנייד, חייג לחבריו ממג"ב, שהיו אז במשמרת, שיבואו לעזור לא כיוון שהוא אט אט איבד את קשר העין עם הפורץ. אחרי רבע שעה, רק בשדות של ז'יסר, תפסו אותו שוטרי מג"ב.

אני, להזכירכם, עדיין בחצר הבית הפרוץ  מפטרל מחשש שיש שם עוד פורץ, הולך אם קרש ביד אחת וביד השנייה אבן משתלבת . מה שמסתבר כשטות גמורה כי היה רק פורץ אחד.     

בתום התקרית, לא תאמינו, אחרי הריצה והמאמצים המשכנו אבי ואני ללכת לבית כנסת. רק אחרי סיום הצום, התבקש אבי לתת דיווח מלא על התקרית. אבא שלי קיבל תעודת הערכה על מאמציו ונתינתו למערכת המשטרתית אותה הוא משרת בנאמנות. ובזה מסתכם יום כיפור ארוך ומרתק שאותו לא אני ולא אבא שלי נישכח לעולם. 

שם

עד 350 תווים

תגובה
 
קוד
  • שי
    08/05/2012 10:05:22
    ממש מקס הלוחם בדרכים.
    אני מכירה את הפורץ...
04-6388733 טלפון.
04-6288733 פקס.
info@itonort.co.il דוא"ל.
בית ספר אורט בנימינה כתובת.