יום שלישי, 16:35:05

שנת לימודים תשע"ו מוצלחת לכולנו!

צבא
english
אקטואליה
ספורט
ניו אייג’
פיננסים
תרבות
אינטרנט
יחסים
עבודות
פוליטיקה
מקומי
חינוך
הורוסקופ
בריאות
דבר העורכת
מדע
חברה
תאטרון
סיפורים
בריאות
דף הבית > בריאות > חומוס בבלו באס - אירוע מכונן

חומוס בבלו באס - אירוע מכונן

שחר וילדנברג כותבת בהמון הומור ואהבה על החומוס שבחייה

שחר וילדנברג 03/06/2013

חומוס זה כן הכל בחיים

"חומוס פול: לא משמין, לא מרזה ומעמיד את החזה

".

מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד התעניינתי באוכל , לא במובן "השמן" של המילה אלא יותר בחשיפה אל המגוון הרחב, בגן הייתי הראשונה לטעום מרק חובזות, או שכסבתא שלי הייתה מכינה תבשיל חדש הייתה לי זכות ראשונים לומר את דעתי, ועד היום כשיש מנעם חדש על השולחן תמיד מחכים לתגובה שלי.

אבל אל תבינו אותי לא נכון- אני איך לומר את זה.. לא מהצד המבשל בבית, אך למרות זאת ,זה לא אומר שלא הצלחתי ליצור לעצמי מעמד של טעם גבוהה ואיכותי בין בני המשפחה והחברים, אני ידועה בעיקר בשל הצד המבקר, המעיר והמשבח- מה שנקרא- "היונתן רושפלד" של הבית- תאמינו לי אני לא מרחמת .

אילו הייתי צריכה לספר על אחד הרגעים המכוננים ביותר בחיי הקולנירים כטועמת, הייתי מדרגת בראש הרשימה את היום בו חיי קיבלו טעם חדש. הכל התחיל בכיתה א', אמא שלי - אמא קרייריסטית עסוקה, לא תמיד מספיקה להיות "סופרוומן" ןלהכין לי ולאחיותיי כל יום צהריים, מה שהביא אותנו אל הדילמה- איפה נאכל בחוץ? שתי אחיותיי הגדולות חסידות של "ג'אנק פוד" התחילו כמובן לזרוק שמות של מסעדות שמתחילות ב"המבור" ונגמר ב-"גר", אבל אמא- כמו כל אמא, לא מוכנה להתפשר ובאמת לא יכלה לשאת את המחשבה שאנחנו נאכל "חוסמי עורקים" כל פעם שאין זמן. ואז הגיע הפתרון- זה צמחי, יש לזה המון וריאציות, זה מזין, זה טעים, זה חם ,זה סמיך בדיוק בצמיגיות הרצויה- ולגולת הכותרת זה גם ציוני- חומוס, אבל לא סתם חומוס- "החומוס" .

התחלנו לנסוע, יוצאים מזכרון, חולפים ע"פ בינימינה (שנראתה כלא נגמרת ע"פ קירקורי הבטן שלי) , ולבסוף מגיעים  לאזור תעשייה שלפני כ-10 שנים היה נטוש. אמא, מחנה את האוטו המצ'וקמק מול צריף קטן וחמוד שאחרי שהאבק שמסביב התפזר מחריקת הגלגלים, מתגלה אוטובוס כחול ועליו כיתוב צהוב, עם תוספת מעניינת של מבנה צמוד. אחיותיי הגדולות כמובן התחילו עם ה"לא" האופייני כל כך לאנשים צרי אוכל, ואני, אני התחלתי להרגיש באוויר שהולך להיות פה משהו מעניין. אחרי היאבקויות קלות שבסופם הגיעה ההבטחה לבובת ברבי חדשה אם נתנהג יפה יצאנו מהאוטו ונכנסו פנימה.

"שלום? מה שלומכן? איך אפשר לעזור לכן היום? "  הושיבה אותנו אישה עם עגיל באף שנראתה לי נורא גדולה דאז, אבל היום הייתי מעריכה את גילה כבערך 25. התיישבנו ואמא שלי ,שלא ממש שאלה אותנו מה אנחנו רוצות, הכתיבה למלצרית במהירות מהו רצוננו.  כיאה לשלוש ילדות סקרניות התחלנו להסתובב בין כיסאות הפלסטיק ולקרוא את המודעות הפזורות בכל רחבי האוטובוס- שיעור גיטרה, דירות להשכיר, ספות למכירה, לימוד רוסית, חוגי ג'ודו, בייביסיטר, בייביסטר לכלבים - בואו נגדיר את זה ככה- לא הייתה מודעה שלא הייתה תלויה בתוך הבלאגן הזה על הקירות.

לאחר זמן קצר שבו אמא שלי מתחילה לשוחח עם בעלי הבית, אני שומעת אותו בחצי אוזן ובמבטא ארגנטינאי כבד-  "נפלתן על יום עם הופעה כבר מתחילים", ובאמת התחיל להופיע נגן גיטרה שהתחיל עם קצב ספרדי מטורף, וכך שיר אחרי שיר , האוטובוס הנטוש מלא בכל כך הרבה חיים.

"בנות בואו! שלא יתקרר לכן" מסיפורים בדיעבד כנראה שהיינו כל כך שקועות בהוםע שלא שמנו לב. התיישבתי ומולי הייתה צלחת קטנה ובתוכה גן עדן. חומוס, טחינה, גרגירים, ביצה קשה, עלי פטרוזיליה צפים על מאגר שמן זית  ועוד מיליון תבלינים שעד היום, אני באמת לא יודעת מהם . בצעתי מהפיתה , הבאתי בניגוב- שכיאות לאזרחית ותושבת מדינת ישראל, הבאתי בסיבוב מקצועי שבו היה יותר חומוס מפיתה, והכנסת לפה. מה שקרה אז קשה לי לתאר במילים, בכתב, בציור בפנטומימה או בכל אמצעי תקשורת אחר- אבל אם באמת אני חייבת- שלמות.

מאז ועד היום עברו 12 שנה שבו אין כמעט שבוע שאין ביקור שלי ב"בלו באס" המוכר. כיום האוטובוס שוכן בין מרכז מסחרי שוקק לבין חנויות עצמאיות על הכביש שמחבר בין פרדס חנה לבינימינה, מול המרכז הגריאטרי, והוא ידוע ומוכר שכן מגיעים אליו מבקרים מכל קצוות המדינה.

יש שיאמרו שזה טעם אישי, יש שייאמרו שזה לא הכי הגייני, שזה מפאת חסך במקומות שמסביב, אבל אני, אני יודעת מה טוב- והחומוס שם- הוא לא רק טוב, הוא פשוט מעולה.

"ויגור זאב עם כבש ויאכלו כולם יחדיו בחיוך חומוס טעים וחמים."

מעבר לחומוס ניתן לראות כי החומסיה לקחה על עצמה חזק את הערך "קבל את השונה , וכן ניתן לראות כי היא באמת מארחת בחמימות את כולם, החל מאנשי עסקים מאיזור תעשיה קיסריה, תלמידים שדאגו להבריז מביה"ס כי ה"בלו באס" פתוח עד 15:00 בערך או עד שנגמר החומוס, אימהות עם תינוקות על הצוואר, ראסטפארים, זקנים , צעירים, וכן ממגוון העדות, הצבעים והמינים. לחיילים החומוס הוא סמל סטטוס, וכן ניתן לראות גדודים של חיילים בכל יום שישי שועטים לכיוון החומסיה כשהם נכנסים מזיעים ורעבים, ויוצאים רגועים, נינוחים עם כתם חומוס על ה"א", מוכנים לשנ"צ לפני הבירה של שישי. ומהטירונות ועד השיחרור כל חייל יודע ששישי בלי בלו באס- הוא לא שישי.

במהלך השנים ניסיתי, באמת שניסיתי, לאמוד על כלל המרכיבים של החומוס, ניסיתי לדלות קצת מידע כל פעם שאני עומדת על יד הדלפק הקטנטן להתאמץ ולראות מה הם דוחפים שם לתוך הבלנדר הזה? איך זה יוצא כל כך טעים? מה הסוד שלכם? אבל אחרי שלל ניסיונות להכנת חומוס ביתי עם 0 הצלחות, אני חייבת לומר שזה לא משנה, אם יד היוצר לא נוגעת בתוצרת- זה לא יוצא אותו הדבר.

עוד מחשבה שעלתה לי לראש היא למה לעזאזל לא משפצים את המקום? בתכלס , מבחוץ הוא נראה כאילו הוא עומד להתפרק , ואז זה הכה בי- המראה המוזנח הוא הגימיק- למרות היכרות עם הבעלים והבנה כי חיי צניעות הוא כל בקשתו של קלאודיו , האוטובוס הוא אווירה, כיסאות הפלסטיק והחצץ ע הרצפה הם ההוכחה לכך שהתוכן של הקנקן אין מעיד על חוצו. ולכן שיפוץ המקום ישנה סדרי עולם בעיני והחומוס לא ישאר אותו הדבר.

לסיכום אני חייבת להגיד שמאותו היום חיי השתנו מקצה לקצה, ואני דואגת שהם ימשיכו לשנות את כל מי שבמקרה כף רגלו נוחתת באיזור. ואם במקרה ייצא לכם לעבור ליד אני מקווה שהכתבה הזאת תגרום לכם אולי להיכנס ולהציץ מה יש בפנים- וזהו אם נכנסתם הריח של החומוס ימסטל אתכם ותהיו שבויים בקסמו לעד.

 

שם

עד 350 תווים

תגובה
 
קוד
    לא נמצאו תגובות.
04-6388733 טלפון.
04-6288733 פקס.
info@itonort.co.il דוא"ל.
בית ספר אורט בנימינה כתובת.